כאשר ביקשו לראשונה ה"ה אלי טביב וגבי טווילי לרכוש את זכויות הניהול בקבוצת הפועל כפר-סבא, נזעקו אנשי אגודת הספורט של הפועל כפר-סבא, אשר ניהלו את האגודה לפניהם, ופעלו לבטל את ההסכם עימם. העילה לביטול היתה אז, עובדות חדשות שהתבררו להם לפיהן עברו השניים עברות שיש עימן קלון ולפי-כך ראוי לבטל את ההתקשרות עימם.

ההתאחדות לכדורגל דווקא לא נתנה אז את ידה למהלך וטענה שבעברות שעברו השניים אין קלון, עובדה שהביאה את הענין לפיתחו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. במסגרת החלטתו שלא לאשר את העברת ניהול הפועל כפר-סבא לטביב וטווילי הסביר השופט אמנון סטרשנוב: "לא בכדי קבעה ההתאדות לכדורגל בתקנונה כי לא ינתן אישור לרכישת זכויות ניהול בקבוצת כדורגל למי שעבר עבירה פלילית שיש עימה קלון… ודומה כי ההתאחדות היתה ערה לצורך המוגבר והחיוני של שמירת טוהר המידות, היושר והיושרה בניהול ענף הכדורגל התוסס ורב הענין במדינה".

הסעיף אליו הפנה אז השופט סטרשנוב הוא אותו סעיף בתקנון העומד על הפרק גם עתה, בענין שבין מכבי תל-אביב לפיליפ סולומון, הסעיף שקובע כי לא תאושר העברת בעלות או ניהול בקבוצה לגורם אשר אחד מבעליו או מנהליו הורשע בעבירה שיש עימה קלון וטרם חלפו חמש שנים ממועד מתן פסק-הדין או מועד גמר ריצוי העונש, כאשר ניתן עונש.

תקנון העברת זכויות ניהול בהתאחדות לכדורגל מתייחס גם לאפשרות שגורם אשר הועברה לו זכות ניהול או בעלות לא גילה את דבר עברו והדבר התברר מאוחר יותר. במקרה זה יכולה ההתאחדות לחזור בה מאישור העברת הזכויות.

השופט סטרשנוב התייחס באותה החלטה בענין הפועל כפר-סבא  גם לאפשרות זו וקבע שהחלטת  ההתאחדות בנסיבות אלה הינה רק "טבעית ומתבקשת".

אם לגבי עברות שנעברו בארץ ניתן לבקש מהפונים לקבל זכויות ניהול בקבוצה אישור משטרה על עברם הנקי, הרי שאישור זה לא יהיה רלבנטי לגבי מי שעבר את עברותיו בחו"ל ואשר טבעי שלמשטרת ישראל לא יהיה כל מידע לגביהם. כך, אם העובדות שגילה תחקיר מעריב היו עולות לאחר שההתאחדות היתה מאשרת את העברת זכויות הניהול במכבי ת"א, היתה להתאחדות הזכות המלאה לחזור בה, על-פי הוראות תקנון ההתאחדות, הוראות שאף עמדו במבחן משפטי.

אך נניח שתקנון ההתאחדות לא היה מתייחס לשאלת עברו הפלילי של המבקש לקחת זכויות בעלות או ניהול בקבוצת כדורגל, האם אז היתה עומדת מכבי ת"א בפני שוקת שבורה? נראה שלא.

סע’ 15 לחוק החוזים קובע כי אדם אשר התקשר בחוזה בטעות, אשר נבעה מהטעיית הצד השני, רשאי לבטל את החוזה. הסעיף ממשיך וקובע כי הטעיה כוללת אף אי גילוין של עובדות אשר על פי דין, נוהג או נסיבות היה על הצד השני לגלותן.

חובת הגילוי אינה מוחלטת אלא תלוית נסיבות. כך, נסיבות התקשרות בעלי תאגיד עם תאגיד יקימו חובת גילוי לעניין הרשעת המועמד לנהל את התאגיד בעבירות פיננסיות ועבירות תאגיד. אי גילוי עובדות אלו יטעו את הבעלים לחשוב כי אדם ישר מולו, ועל בסיס טעות זו יתקשר הבעלים עם המועמד. במצב כזה מאפשר החוק לבטל את החוזה שהרי אם היה יודע הבעלים על ההרשעה, ברי שלא היה מתקשר בהסכם.

יתר על כן, חוק החוזים מקים חובה לקיים משא ומתן לכריתת חוזה בתום לב. אי גילוי פרט מהותי כגון הרשעה בעבירות פיננסיות ועבירות תאגיד עשוי להיחשב כהפרת חובת תום הלב, ולהקים חובת פיצויים למפר החובה.

אף דיני הטעות שבחוק החוזים יכולים לספק להרציקוביץ’ את המפלט מהחוזה. כאשר התקשר אדם בחוזה עקב טעות שסביר להניח שאם ידע עליה לא היה מתקשר בחוזה, והצד השני ידע על הטעות, הרי שרשאי הטועה לבטל את החוזה.

שאלה מעניינת אחרת הינה האם באפשרות מכבי להכשיר את ההסכם. כאן חורגים, אולי, משאלה משפטית גריידא ועבורים לשאלות אחרות. בסלנג קוראים לזה "קומבינה". כאן, הראש היהודי יכול להמציא הרבה פטנטים, אשר ניתן, כמובן, להתווכח בשאלת הלגיטמיות שלהם. כך, למשל, יכול פיליפ סולומון למצוא איש קש שיעמוד בחזית במקומו. איש לא יוכל להצביע אז על הקשר שלו לקבוצה. השאלה אם מכבי ת"א והעומדים בראשה יהיו מוכנים ללכת על הרפתקאה זו?

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.