בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה (11.11.2014), כי סילוף יצירה אשר עלול לפגוע בכבוד היוצר, נכלל תחת כנפי הזכות המוסרית ויחייב את המפר בפיצוי היוצר. זאת, על אף קביעה חד משמעית כי זכויות היוצרים ביצירה שייכות לאדם אחר.

נקודת המוצא בעניין הזכות המוסרית מצויה בסעיף 46(2) לחוק זכויות יוצרים. הסעיף האמור קובע, כי ליוצר זכאות שלא יוטל פגם ביצירתו ולא יעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן שלא תיעשה בה פעולה פוגענית, והכול אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. היבט זה של הזכות המוסרית מכונה כזכות לשלמות היצירה (right of integrity).

התובעת סינטיה רוזנגרטן, סופרת אשר חיברה בין השאר את הסיפור "חיבור משמים" אשר נמצא במרכז התובענה, ושרה שפירו (תובעת פורמלית), עורכת ספרים ולקטי מאמרים המופנים לציבור החרדי תבעו בתיק את נעמי רגן, אף היא סופרת, עיתונאית ומחזאית, אשר חיברה את הספר "עקידת תמר" בהוצאת הנתבעת הנוספת- כתר הוצאת ספרים בע"מ. עילת התביעה סבה בעיקרה על הטענה כי גב’ רגן הפרה זכויות יוצרים ואת הזכות המוסרית. זאת, לטענת התובעות, מאחר והעתיקה לספרה, ללא רשות, קטעים מהסיפור "שידוך משמים".

השופט עודד שחם, אשר כתב את פסק-הדין, ציין כי במקרה דנן יש להבדיל בין "זכות היוצרים" אשר ביטוייה העיקריים כוללים את הזכות הבלעדית לבצע העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור ופעולות נוספות. זכות זו ניתנת להעברה. מאידך, ניצבת "הזכות המוסרית" הכוללת בחובה זכויות שונות, ובכללן זכותו של המחבר למנוע פגיעה או סילוף של היצירה כאמור, אך זכות זו אינה ניתנת להעברה. על רקע הבדל זה, פנה השופט לעובדות המקרה וקבע, כי מאחר ועשרים שנים קודם לכן נעשה הסכם העברת זכויות יוצרים, אין התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרה זו.

על אף קביעת השופט כי אין התובעת זכאית לפיצוי בשל הפרת זכויות יוצרים, פירט וציין את הנקודות אשר הביאו למסקנה כי אכן התרחשה הפרה כזו. לדבריו, ניתן להבחין כי בשתי היצירות קיימת תבנית סיפורית דומה, קיים דמיון מהותי בנקודות תוכן רבות, קיים דמיון מהותי ברצף האירועים ובתוכנם, קיים דמיון בשימוש בשפה, מינוח, לשון, סגנון וכו’.

בהגיעו לקבוע בעניין הזכות המוסרית, ציין השופט, כי הפרה כאמור מחייבת הוכחת קיומם של שני יסודות- (א) סילוף (ב) אשר יש בו כדי לפגוע בכבוד או בשם הטוב של היוצר. בנוסף, פנה השופט לפסקי דין זרים בהם נקבע כי הזכות המוסרית באה להגן על האופי האישי והאינדיבידואלי הטבוע ביצירות. בצילם של דברים אלו, קבע השופט כי ההעתקה זרה ומנוגדת לתפיסותיה ורוחה של התובעת. לפיכך, יש ממש בטענת התובעת כי פגיעה בכבודה היא תוצאה סבירה ומתבקשת של הסילוף האמור. יש לציין כי בנוסף, מקבל השופט את טענת התובעת לפגיעה בזכות מוסרית בממד נוסף- אי קבלת קרדיט על יצירתה.

על מנת להגיע להחלטה בעניין הסעד, פרט השופט את שיקוליו בקביעת שיעור הפיצוי וציין כי נתן משקל לא מבוטל להיבט האישיותי המובהק של הזכות המוסרית, לאותנטיות של הפגיעה אותה מתארת התובעת, משקל לאופי ולהיקף הממשיים של ההעתקה, היקף תפוצת היצירה המפרה, היקף שיעור היחסי של החלקים שהועתקו, הראיות לכך שהיה על המפר לדעת כי הוא עושה שימוש שלא כדין ביצירה של אחר וכו’. משכך, קבע השופט כי על הנתבעת לפצות את הנתבעת בגין עניין זה בסך של 60,000 ₪.

סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן.

שיתוף
משרד עו"ד דן חי הוקם בשנת 1991 על ידי עו"ד דן חי ושוכן היום ברמת-גן. המשרד מתמחה בתחומי מיקוד יחודיים כדיני תקשורת, דיני הגנת הפרטיות לרבות מאגרי המידע, דיני לשון הרע, קניין רוחני ודיני ספורט. זאת לצד עיסוקו של המשרד בתחום דיני המקרקעין, דיני חוזים בדגש על חוזים מסחריים, דיני תאגידים (חברות, שותפויות ועמותות), דיני נזיקין וביטוח ודיני עבודה. בכל התחומים פועל המשרד הן בתחום המסחרי והן בהליכים משפטים (לטיגציה). על לקוחות המשרד נמנים חברות קבלניות ויזמיות, רשויות אזוריות ומקומיות, עמותות, משקיעים פרטיים ישראלים וזרים, יזמים, אנשי עסקים, אנשי ציבור וספורטאים מהמוכשרים והמובילים בארץ.