המדריך לשימוש במידע לקראת הבחירות ברשויות המקומיות

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות הולכת ומתחממת ותגיע לשיאה ב-30 באוקטובר, היום בו אזרחי ישראל יתייצבו בקלפיות ברחבי הארץ ויבחרו מי מבין המועמדים ראוי להיבחר לתפקיד ראש הרשות שלהם ומי מבין הרשימות ראויה להיות הנציגה שלהם במועצה. מדובר במערכת בחירות מורכבת ביותר המתרחשת בו זמנית ב-203 ערים ומועצות מקומיות ובעוד 54 מועצות אזוריות – בסה"כ 257 יישובים.

מטבע הדברים, במערכת בחירות כל כך מורכבת, נוטלים חלק מאות מתמודדים ואלפי רשימות, שלכולם מטרה אחת משותפת: למצוא חן בעיני קהל הבוחרים הרלוונטי ולהשפיע עליהם כדי שיבחרו בהם. בדיוק בנקודה זו טמונה הבעיה המרכזית של כל המתמודדים. איך מגיעים לכמה שיותר בוחרים באמצעות מאגרי המידע הרלוונטיים עבורם ואיך עושים בהם שימוש נכון וחוקי?

הרי ברור לכל פוליטיקאי מתחיל ולכל איש שיווק, שמאגרי המידע הם סוד ההצלחה. מידע הוא כוח. רק מי שיש בידיו רשימת כתובות וטלפונים מעודכנת של קהל היעד הרלוונטי עבורו – יידע להגיע אל קהל היעד שלו בדרך הטובה ביותר: בין אם זה על ידי שיחת טלפון, שליחת הודעת דוא"ל או מסרון, פוסט מותאם/מטורגט בפייסבוק, שליחת מכתב או איגרת לכתובת המגורים, ואף ביקורי בית.

מאחר שמדובר במאגרי מידע שעל פי רוב חסויים והשימוש בהם אסור או מוגבל, עולות שאלות משפטיות מורכבות באשר לאופן ולדרכים בהן ניתן לעשות שימוש חוקי באותם מאגרי מידע כל כך חשובים וקריטיים עבור אלה המעוניינים לשים את ידם על אותם מאגרים.

עו"ד דן חי, ממשרד דן חי ושות', המתמחה בהגנה על הפרטיות, סוקר את המותר והאסור בתחום מאגרי המידע:

  1. מה זה בכלל "מאגר מידע" על פי החוק?

מאגר מידע ייחשב אוסף נתונים של מידע אישי, שאינו מיועד רק לשימוש אישי, הכולל יותר משם, כתובת ודרך התקשרות, או אם כולל רק נתונים אלו – אינו המאגר היחיד בידי בעליו.

  1. אילו מאגרי מידע חייבים ברישום על-פי חוק?

בחמישה מקרים יש לרשום את מאגר המידע אצל 'רשם מאגרי המידע', העומד בראש הרשות לגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים (הגוף האחראי על אכיפת החוק בנושא זה): (1) כאשר המאגר הינו של גוף ציבורי; (2) כאשר יש במאגר רשומות מידע על יותר מ-10,000 אנשים; (3) כאשר המידע אינו נאסף ישירות ממושאי המידע במאגר; (4) כאשר המאגר משמש לשירותי דיוור ישיר (שימוש או העברה של רשימות מהמאגר לצד ג' עבור צרכיו של צד ג'); (5) כאשר יש במאגר מידע רגיש. 

  1. באילו מאגרי מידע על תושבים מותר למתמודדים ולרשימות להשתמש ובאילו אסור?

מותר להשתמש רק במאגר מידע אשר הושג בדרך חוקית ושהמידע המצוי בו נאסף בדרך חוקית. כך, למשל, מאגר שהועלה בדרך לא חוקית לרשת, אסור לשימוש. המאגר המוכר ביותר שעלה בדרך לא חוקית לרשת הוא מאגר "אגרון" – מאגר מרשם התושבים שנגנב לפני מספר שנים והועלה לרשת תחת שם זה.

  1. איזו דרך חוקית קיימת כדי להשיג מאגרי מידע של תושבים?

ישנן מספר דרכים מגוונות ליצור מאגר מידע באופן חוקי, כמו איסוף מידע ישירות ממושאי המידע, למשל בעת עריכת אירועי בחירות, כנסים, ביקורי בית וכיו"ב; או איסוף מידע ברשת אשר אין הגבלה בתנאי השימוש של האתר הרלבנטי לאסוף אותו (כאשר יש הגבלה קיים ויכוח אם מותר לאסוף את המידע או לא). בתקופה שלפני הבחירות מתקבל בידי המועמדים גם ספר הבוחרים – יש להקפיד לעשות בו שימוש על פי החוק ובהתאם לתנאים לשימוש בו. הרשות להגנת הפרטיות הוציאה הנחיה מפורטת בעניין פנקס הבוחרים ושימוש במידע האישי הכלול בו.

  1. האם מותר למתמודדים לעשות שימוש במספרי טלפון סלולרי של תושבים?

עקרונית, כאשר המידע נאסף באופן חוקי, ובכלל זה מספרי הטלפון הסלולרי, ניתן לעשות בהם שימוש רק כאשר ניתנת הסכמה מראש של הנמענים. אולם כשמבקשים לשלוח מסרים פוליטיים או תעמולת בחירות, לא תידרש הסכמה מראש מאחר שבחוק התקשורת, הידוע בכינויו חוק ה'ספאם', נקבע כי תעמולת בחירות לא מהווה 'ספאם'.

  1. האם מתמודדים רשאים לשלוח מידע לתושבים באמצעות הדואר האלקטרוני?

חוק ה'ספאם' מחריג עצמו מתעמולת בחירות ולא חל עליו. לכן אין מניעה לשלוח הודעות דואר אלקטרוני, העוסקת בתעמולת בחירות. מפרסמים שהן עמותות או חברות לתועלת הציבור, המבקשים לשלוח הודעות דואר-אלקטרוני לשם קבלת תרומה או לשם דברי תעמולה, יוכלו לעשות כן גם ללא קבלת הסכמה מוקדמת, אולם רק עד שהנמען הודיע להם כי הוא אינו מעוניין בכך – ואז יש להסירו מרשימות התפוצה.

 

הצלחה לכל המתמודדים.

 

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.