תתארו לכם שכל בתי החולים בארץ היו מאחדים את מאגרי המידע על כל החולים שעברו דרכם, למקום אחד. אחר-כך הם היו עושים חיתוכים סטטיסטיים במאגר הגדול הזה כדי למצוא קו מאפיין אחד לכל מחלה והיו מגלים, רק בזכות החיבור הזה, תרופה לאיזו מחלה או שתיים או דרכים כיצד למנוע את התפרצות המחלה.

התרחיש הזה לא בהכרח דמיוני. לכל בית חולים בארץ הרי יש מאגר מידע המכיל את כל המידע על כל החולים שעברו באותו בית חולים. מה עוצר אם כך את בתי החולים לאחד את המאגרים שלהם לכדי מאגר אחד? קודם כל, יש את השיקול הכלכלי. היינו – יקשה לקמט לסכום כספי את התמורה שבית החולים יקבל עבור העברת המידע הזו ומכאן יהיה קשה להגיע להסכמה עם כל בית חולים על העברת מידע כזו.  אבל גם אם נעבור את המשוכה הזו נגיע למעצור נוסף: הפגיעה בפרטיות החולים שתגרם מאיחוד כזה.

איחוד מאגרים למאגר אחד גדול, ה’ביג דאטה’ כפי שהדבר מכונה בלועזית, מצוי במקומותינו כבר חודשים רבים, אם לא מעבר לכך. חברות רבות מנסות לאחד מידע שהם יודעות על צרכניהם, כדי להגיע, למשל, למיקוד טוב יותר בפניה אל הלקוח, בדרך כלל לצרכי שיווק או פרסום ממוקד ברשת האינטרנט.

אולם פעולת המחקר הסטטיסטי הזו, הנקראת דאטה מייניג או בעברית כריית מידע, מתבצעת גם עבור צרכים אחרים, כמו בחינת תנועת אנשים בערים בכדי ללמוד מכך לגבי שאלות בתחום תכנון ובניה, התכנות של פתיחת מרכזי קניות חדשים או אפילו שאלת פתיחת בתי ספר. הכול נעשה כדי ללמוד ולהגיע למסקנות מהתנהגות של כמה שיותר אנשים וכמה שיותר פעולות.

זאת ועוד, בימינו מתבצעת כריית מידע, על המידע אותו מזינים מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם אל תוך הרשתות החברתיות, על מנת לקבל מידע על שאלות הרות גורל. מידע על תופעות מזג האוויר, מגיפות, מהפכות עולמיות ותופעות רבות אחרות, מתקבל על ידי מחקר המידע העצום אותו אנשים מעלים לרשת החברתית אודות רגשותיהם, מצבם והעובר עליהם.

עכשיו תיקחו את המידע הרפואי הנאסף עלינו בבתי חולים. ממנו אפשר ללמוד על מחלות שחלה בהן אדם, היכן שהה כאשר חלה, באיזה מצב היה, מה עשה לפני כן ועוד פרטים רבים שצירופם לפרטים רבים אחרים של עוד חולים באותה מחלה, יוכל ללמד על דרכים למניעת התפרצותה של אותה מחלה או דרכי הטיפול בה.

מצד שני, אין ספק ששימוש במידע שנאסף על חולים בבתי חולים לצורך מחקר, הוא שימוש במידע שלא למטרה לשמה נאסף וזוהי פגיעה מובהקת בזכותם של אותם חולים לפרטיות. הפגיעה קשורה גם לאחד הנושאים הרגישים ביותר: מצבו הרפואי של אדם. גם אם נניח שמהיום והלאה יוצע לכל חולה להסכים שהמידע עליו ישמש גם למחקר. עדיין מידע רב שנאסף עד אותו מועד, יעמוד מבלי שיעשה בו כל שימוש.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.