בפסק דין ייחודי של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נקבע לאחרונה (23.2.14), כי נטילת טביעות אצבעותיו של אדם על מנת שיחליפו החתמת כרטיס נוכחות עובדים, אמנם מהווה פגיעה בפרטיות אך באיזון פגיעה זו אל מול זכות המעסיק לקניין זכותו של המעסיק נותרת על העליונה.

הרקע לדיון החל כאשר החליטה עיריית קלנסווה, המבקשת, לשנות את שיטת דיווח נוכחות עובדיה מהחתמת כרטיס עובד אלקטרוני להחתמת שעון נוכחות באמצעות טביעת אצבע.

לאחר שהתגלו אי אילו חשדות באשר לנוכחות פיקטיבית של עובדיה והחתמת כרטיסי נוכחות על ידי עמיתיהם, החליטה המבקשת, לשנות את אופן דיווח הנוכחות לשיטה המבוססת על טביעת אצבע דיגיטלית לצרכי זיהוי העובדים. המבקשת טענה כי אופן דיווח נוכחות העובדים נתון לשיקול דעתה, לאור הסמכות הניהולית הנתונה בידיה וכי לא ניתן לעשות שימוש בנתוני טביעות האצבע, אשר אינם מוחזקים על ידי צד שלישי, אלא מאוחסנים במסגרת תוכנה ייעודית אשר רכשה העירייה המופעלת על ידה ועמודת לרשותה בלבד.

יתר על כן, ציינה העירייה כי הדרישה להחתמת כרטיס נוכחות מעוגנת בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, חוק הגנת השכר תשי"ח- 1958, הסכמים קיבוציים ואף בנהלי משרד הפנים וכי אילו הייתה משלמת שכר לעובדים חסרים אשר עמיתיהם חתמו על שעון הנוכחות במקומם, הייתה העירייה מועלת במילוי תפקידה.

חיזוקים לגישת העירייה ניתן למצוא בעמדת מרכז השלטון המקומי ובעמדת משרד הפנים, אשר הגישו עמדה מטעמן לתיק וטענו, כי רשויות מקומיות רבות החליפו בשנים האחרונות את דרכי המעקב אחר נוכחות מהחתמת כרטיס אל עבר עזרים דיגיטליים, בשל מהימנותם בעת דיווח הנוכחות ומניעת תופעת הזיופים הנזכרת לעיל.

מאידך, טענו המשיבים כי נטילת טביעות אצבע במטרה להכניסם למאגר ביומטרי, אף שתפקידו הוא דיווח על שעות נוכחות בלבד, הינה מעשה פוגעני המביע חוסר אמון מצד העירייה ואשר הופך את עובדי הרשויות ל"חשודים אוטומטית", לדבריהם.

המשיבים טענו כי חוק הגנת הפרטיות האוסר על פגיעה באוטונומיה הגופנית של אדם וביכולתו לשלוט בזרימת המידע הנוגע אליו טומן בחובו אף הגנה על נתונים ביומטריים ואוסר על חיוב אדם ליתן נתונים ביולוגיים אודותיו לא הסכמתו. החזקת נתונים אלה על ידי צד שלישי מסכנת אף היא את פרטיות העובדים מהחשש לזליגתם ושכפולם על ידי גורמים עבריינים.

עוד טוענים המשיבים, אף שלמעסיק נתונה האפשרות לשנות את שיטת הדיווח, אין ביכולתו לעשות כן באופן הפוגע בזכותם לפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, וכי חוק זה הוא המסדיר מיהם הגופים המאושרים לקבל פרטי מידע אודות אדם כגון פרטי זיהוי ביומטריים וכי המבקשת אינה נמנית מבין גופים אלה. על כן, היכולת להפר את פרטיות העובדים, לא דרה בכפיפה אחת עם חובתה של רשות מקומית לשמור על כללי המשפט החוקתי, המעגן בו את זכותו של אדם לפרטיות וביכולתו של אדם לשלוט במידע הנוגע אליו כגון נתונים ביומטריים.

באזנו את זכויות הצדדים, קבע ביה"ד כי השימוש בטביעת אצבע לצרכי זיהוי נוכחות אינו מפר את זכותם לפרטיות של העובדים באופן שיש בו לגבור על סמכותו של המעסיק לנהל בשל העובדה כי נטילת טביעה דיגיטלית אינה פוגענית כנטילת טביעת אצבע במובנה הרגיל, שכן אינה משמרת את כלל מאפייניה ואינה יכולה לשמש לצרכי זיוף והתחזות.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

הערה: סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

שיתוף
משרד עו"ד דן חי הוקם בשנת 1991 על ידי עו"ד דן חי ושוכן היום ברמת-גן. המשרד מתמחה בתחומי מיקוד יחודיים כדיני תקשורת, דיני הגנת הפרטיות לרבות מאגרי המידע, דיני לשון הרע, קניין רוחני ודיני ספורט. זאת לצד עיסוקו של המשרד בתחום דיני המקרקעין, דיני חוזים בדגש על חוזים מסחריים, דיני תאגידים (חברות, שותפויות ועמותות), דיני נזיקין וביטוח ודיני עבודה. בכל התחומים פועל המשרד הן בתחום המסחרי והן בהליכים משפטים (לטיגציה). על לקוחות המשרד נמנים חברות קבלניות ויזמיות, רשויות אזוריות ומקומיות, עמותות, משקיעים פרטיים ישראלים וזרים, יזמים, אנשי עסקים, אנשי ציבור וספורטאים מהמוכשרים והמובילים בארץ.